חשיבות השילוב של ילדים על הספקטרום האוטיסטי בחינוך הרגיל

תכנית טיפול שלמה ומיטבית של ילדים על הספקטרום האוטיסטי כוללת בתוכה שלושה מרכיבים עיקריים: תכנית לימוד פרטנית, הדרכת הורים ותכנית שילוב. תכנית השילוב הינה חלק משמעותי ביותר בטיפול בילד על הספקטרום ובלעדיה תכנית הטיפול לא תהיה שלמה. תכנית לשילוב ילדים על הספקטרום האוטיסטי בחינוך הרגיל נועדה ללמד את הילד\ה להיות 'אדם חברתי' ולתרגל מיומנויות תקשורת ומשחק עם בני השווים. 

סביבת הגן בחינוך הרגיל שונה לאין שיעור מסביבת הגן בחינוך המיוחד; כמות הילדים גדולה יותר ומאפשרת הזדמנויות רבות מאוד לתקשורת ומשחק, לעומת גן תקשורתי בו הילד נמצא בסביבה הרבה יותר מבוקרת, סטרילית ודלה מבחינה חברתית, משחקית ותקשורתית. סביבה מסוג זה לא יכולה לספק לילד את ההזדמנויות הדרושות לו. ללא שילוב, ילדים על הספקטרום האוטיסטי פשוט לא יתקדמו בתחום החברתי שכל כך חשוב להמשך חייהם ותפקודם בחברה רגילה.

במהלך עבודתי יצא לי לבקר לא פעם בגני ילדים – רגילים ומיוחדים. כמות (כמו גם איכות) האינטראקציות החברתיות שילד נחשף אליהן (בין אם מיוזמתו ובין אם בתגובה ליוזמת האחר) בגן רגיל גבוהה מאוד לעומת גן מיוחד. העושר המשחקי והשפתי של ילדים בעלי התפתחות תקשורתית תקינה הוא דבר שלא ניתן לייצרו בסביבה של ילדים עם הפרעת תקשורת והיכולת של מבוגר להיכנס לנעליו של ילד ולנסות לתרגל משחק או תקשורת ילדית הינה מוגבלת ביותר. אין תחליף לשילוב ילדים על הספקטרום האוטיסטי בחינוך הרגיל.

האם שילוב חינוכי וחברתי של ילדים עם אוטיזם מתאים רק לילדים בתפקוד גבוה? 

אחת הטעויות הנפוצות היא שהשילוב הנכון או האפשרי היחיד הוא שילוב חינוכי וחברתי של ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. 

קביעה מסוג זה הינה בעייתית ביותר מכמה סיבות: 

1. בגילאים המוקדמים קשה מאוד לקבוע את רמת התפקוד. רמת תפקוד הינה פועל יוצא של קצב למידה. קצב למידה הינו משתנה שניתן לזהות רק על פני ציר הזמן ולכן בשלב האבחון (שמתבצע בנקודת זמן מסוימת ולא על פני משך זמן משמעותי) רמת התפקוד היא לא יותר מהשערה, יתרה מכך – אין הגדרה אחידה של רמות תפקוד (הגם שממילא לא בכל האבחונים מציינים את רמת התפקוד).
2. הטענה שרק שילוב חינוכי וחברתי של ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הוא שילוב נכון ומוצדק (וזו אחת הטענות הרווחות ביותר בחינוך המיוחד בישראל) וששילוב אינו מתאים עבור ילדים עם אוטיזם שאינם ברמת התפקוד הגבוהה ביותר טומנת בחובה הנחת יסוד שרמת התפקוד לא ניתנת לשינוי.
3.  גם ילד בתפקוד בינוני\נמוך יכול ללמוד ולהשתפר בתחום המיומנויות החברתיות. אוטיזם הינו ספקטרום רחב ולעיתים דווקא ילדים נמוכים יותר מבחינה תפקודית עשויים להיות חברתיים יותר. 

לפי תפיסת עולמי, שילוב מתאים לכולם. לעיתים נבחר לוותר על הרווחים שעשויים להגיע משילוב ולהתמקד בהתקדמות בתחומים אחרים, אך החלטה זו צריכה להתקבל באופן מודע ומחושב ולא מתוך מחשבה ששילוב חינוכי וחברתי של ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הוא השילוב היחיד שיש. כשמחליטים 'לוותר' על שילוב חייבים לקחת בחשבון שלצד היתרונות יש גם חסרונות. ללא שילוב מלא ההתקדמות בתחום החברתי תהיה חלקית במקרה הטוב.

מתי הכי נכון להתחיל בשילוב ילדים על הרצף האוטיסטי בחינוך הרגיל?

אבחונים רבים של ילדים על הספקטרום כוללים המלצות טיפוליות. במדינת ישראל ברוב מוחלט של האבחונים קיימת המלצה (כמעט אוטומטית) להשמת הילד במסגרות החינוך המיוחד. זו אחת הסיבות לכך שילוב ילדים על הרצף האוטיסטי במסגרת החינוך הרגיל זה לא דבר נפוץ. 

הטענה המקובלת היא שעדיף שהילד ישלים פערים ויקבל טיפול מאנשי מקצוע במסגרת גן התקשורת או המעון, ובהמשך, אם יראה התקדמות משמעותית יוכל לעבור – תחילה לשילוב חלקי ולאחר מכן לשילוב מלא. כך יוצא שמרבית הילדים מתחילים את דרכם בחינוך המיוחד ורק מעטים יוצאים ממנו בהמשך אל מסגרות החינוך הרגיל. 

לשיטתי דווקא שילוב ילדים על הרצף האוטיסטי בחינוך הרגיל בגיל צעיר ככל האפשר היא הדרך הנכונה. אין פירוש הדבר שהילד יקבל פחות טיפולים, אלא שטיפולים אלה לא יבואו על חשבון הזמן של תרגול המיומנויות החברתיות של תקשורת ומשחק עם בני השווים, כי אם יתקיימו במקביל.

חשוב מאוד לציין שהסיבה העיקרית לכך שמאבחנים רבים ממליצים על השמה במסגרות החינוך המיוחד היא שתחום השילוב הוא תחום די פרוץ שדורש משאבים ויכולות ארגון מצד הורי הילד. לא כל משפחה מסוגלת לעמוד בזה ולנהל תכנית שילוב בצורה מיטבית, וכך יוצא ששילוב ילדים על הרצף האוטיסטי די נדחק לשוליים.

אז מתי כדאי להתחיל בשילוב של ילדים עם אוטיזם בחינוך הרגיל? כמה שיותר מוקדם. חלון ההזדמנויות פתוח דווקא בגיל הצעיר שם עיקר הדגש הוא על המרחב החברתי (ופחות על המרחב הדידקטי או ההישגי). ילד ש'מפספס' שנות גן לא יוכל לקבלן בחזרה וכל שנה היא עולם ומלואו.  המלצתי כמעט תמיד תהיה להתחיל בשילוב ילדים על הרצף ורק במעבר לבית ספר יסודי לשקול מעבר למסגרות החינוך המיוחד.

שילוב ילד אוטיסט בגן רגיל – איך עושים את זה נכון?

כל ילד אוטיסט זכאי לשילוב בגן רגיל אם הוריו חפצים בכך. הורים רבים לא מודעים לעובדה שההחלטה בדבר יישומו של הילד במסגרת רגילה\מיוחדת היא שלהם. ועדות ההשמה והשילוב יכולות להמליץ את המלצותיהן אך בסופו של דבר, ההחלטה בדבר שילוב ילד אוטיסט בגן רגיל היא החלטה של ההורים. יתרה מכך, החוק במדינת ישראל קובע שתינתן זכות קדימה להשמה במוסד חינוך מוכר שאינו מוסד לחינוך מיוחד. כלומר לא רק שההורים הם אלה שמחליטים, המדינה אף קבעה ששילוב יועדף ככל האפשר וכל עוד זה לטובתו של הילד על פני השמה במסגרות החינוך המיוחד.

ילד אוטיסט אשר משולב במסגרת החינוך הרגיל זכאי לקבל משלב\ת צמוד\ה למספר קבוע של שעות שבועיות. 

התנאי הראשון להצלחת שילוב ילד אוטיסט בגן רגיל הוא: משלב\ת טוב\ה, חרוצ\ה, אינטליגנט\ית ורגיש\ה. (מאחר ומדובר לרוב במשלבת אעבור כעת ללשון נקבה אך עבודת השילוב מתאימה לכולם!) המשלבת תלווה את הילד במרבית שעות היום של הילד בגן. במקרים רבים הורים מספרים שבשלב האבחון ולפניו היה ילדם במסגרת של חינוך רגיל ולא הראה התקדמות או שההתקדמות הייתה מינורית. הסיבה לכך היא שהוא היה שם לבד ללא דמות טיפולית שתמקד ותוביל את שילובו ותעזור לו להתמודד עם האתגרים העצומים ששילוב בגן רגיל טומן בחובו. שילוב ילד אוטיסט בגן רגיל ללא מתן התמיכה הדרושה לא יעבוד.

התנאי השני להצלחת תכנית שילוב של ילדים אוטיסטים במסגרת גן רגיל הינו הדרכה צמודה ואיכותית של המשלבת וקביעת מטרות רבות, מדידות ומותאמות באופן אישי לצרכיו של הילד\ה. תכנית השילוב צריכה לכלול בתוכה מטרות בנושאים מגוונים (התמודדות עם סדר היום של הגן, הכרת וראיית האחר, משחק משותף, דיבור עם ילדים, התמצאות במרחב ועוד). יש חשיבות עליונה לכך שמנחה תכנית השילוב יוכל להיכנס לגן המשלב באופן תכוף, לבצע תצפיות ולהדריך את המשלבת ואת הצוות החינוכי.

התנאי השלישי להצלחת שילוב ילד אוטיסט בגן רגיל הינו שיתוף פעולה של כל הגורמים הנוגעים בדבר. לכל בעל מקצוע יש תפקיד אינטגרטיבי בקיומו של שילוב מוצלח. המשלבת לא מחליפה את הגננת. יש לוודא שהגננת והצוות החינוכי כולו נרתם למשימה ולוקח חלק פעיל בתכנית השילוב. גם שיתוף הפעולה בין הורי הילד לבין הצוות החינוכי והמשלבת הוא קריטי. תכנית שילוב לא נגמרת בגן, היא חלק ממעטפת שלמה שכוללת גם תכנית לימוד פרטנית והדרכת הורים. כדי ששילוב ילד אוטיסט בגן רגיל יהיה אפקטיבי יש לשאוף לסנכרון גבוה ככל האפשר בין העבודה עם הילד בגן לבין העבודה עם הילד בבית.

שילוב חלקי או מלא של ילדים אוטיסטים בחינוך הרגיל

בחלק מגני התקשורת מציעים להורים הרוצים בשילוב של ילדם את האפשרות להיכנס לשילוב חלקי בגן רגיל. הבעיה היא ששילוב ילדים בחינוך הרגיל באופן חלקי איננו מספק. ראשית יש לקחת בחשבון שלא בכל גני התקשורת הדבר בכלל מתאפשר. זה תלוי בגורמים רבים: כח אדם – איש צוות שמתלווה אל הילד בגן הרגיל, קרבה גיאוגרפית לגן מתאים, שיתוף פעולה של הגן המארח ועוד. גם כאשר הדבר מתאפשר לרוב מדובר במספר מועט מידיי של שעות שילוב. הילד לעיתים קרובות אינו מרגיש חלק אמיתי מהגן המארח, תהליך ההסתגלות ארוך וגוזל זמן יקר (מכיוון שאין רצף הילד נדרש בעצם להסתגל לשתי מסגרות)ומטרות העבודה הן הרבה יותר מצומצמות (בעקבות מיעוט השעות היחסי). שילוב ילדים אוטיסטים בחינוך הרגיל דורש יותר מספר שעות קצובות בשבוע.

שילוב מלא של ילד על הרצף האוטיסטי פירושו שהילד נמצא בגן בכל שעות הפעילות ושבכל אותן שעות הוא מלווה על ידי המשלב\ת. מניסיוני אין תחליף לשילוב מלא של ילדים עם אוטיזם בגנים רגילים. כמות ההזדמנויות ללמידה חברתית\תקשורתית בגן הרגיל היא אדירה וכל שעת שילוב של הילד היא יקרה מפז. באין ברירה, שילוב ילדים אוטיסטים בחינוך הרגיל  יכול לתרום במידה מסוימת גם אם הוא חלקי בלבד, אך זו איננה העדיפות הראשונה.

מחקרים על שילוב, אוטיזם ומה שביניהם

לצערי הרב אין כמעט מחקרים רציניים ומעמיקים בתחום של שילוב ילדים עם אוטיזם במסגרות החינוך הרגיל. יש לזכור שמדובר בתחום די חדש שנמצא בחיתוליו. מרבית המחקרים בתחום שילוב-אוטיזם עוסקים בעיקר בגילאי בית ספר ופחות בגילאי הגיל הרך וכמעט תמיד בילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. המחסור העיקרי מבחינה מחקרית מתבטא בהיעדר השוואה בין התקדמות של ילדים בעלי אוטיזם עם\בלי שילוב ובהיעדר התייחסות מחקרית רצינית עם השאלה החשובה מכולן: מהי ההשפעה של שילוב על אוטיזם בתחומים השונים. 

בהנחה שההחלטה האם הילד ילך למסגרת של חינוך מיוחד או ישולב במסגרת החינוך הרגיל הינה החלטה משמעותית מאוד בעלת השפעה אדירה על עתיד הילד היעדר מחקר משמעותי בתחום שילוב-אוטיזם מהווה בעיה אמיתית. כמי שעבד עם ילדים משולבים ולא משולבים אין לי ספק שסוגיית השילוב-אוטיזם היא אחד הפספוסים הגדולים ביותר, הן בפרקטיקה והן במחקר. המסגרת החינוכית בה נמצא הילד תופסת חלק ניכר משעות היום והינה משמעותית ביותר להתפתחותו של הילד והתקדמותו. ההחלטה בדבר שילוב משפיעה על כל תחומי החיים של הילד ויכולה ממש לקבוע גורלות. ילד שמפספס שנות שילוב לא יוכל לקבלן בחזרה.

מי מרוויח משילוב של ילדים אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה? (רמז: כולם!)

לאחר שהנחיתי מספר לא מבוטל של תכניות שילוב אני יכול לומר בוודאות שכולם מרוויחים משילוב ילדים אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה. עד כה תיארתי מהם הרווחים של הילד המשולב. עתה אתמקד בשאר המרוויחים.

הילדים הנוירו-טיפיקליים (בעלי ההתפתחות התקינה) מרוויחים מכמה בחינות: הם מרוויחים את ההזדמנות להיות בסביבת ילדים שונים מהם, שיש להם קשיים אך גם נקודות חוזק ויכולות. הרגישים שביניהם זוכים להשתמש ולהציג את כישוריהם ורגישותם החברתית, הם לומדים לקבל את האחר ולהיות חלק מתיקון חברתי חשוב. בנוסף לכל אלה הם גם זוכים לאיש צוות נוסף בגן (המשלבת), ובישראל זה בהחלט יתרון משמעותי כיוון שקבוצות הילדים גדולות מאוד והיחס המספרי בין ילד-מבוגר הוא מאתגר בלשון המעטה. 

הצוות החינוכי מקבל כלים חדשים ולומד ומתנסה בעבודה עם ילדים אוטיסטים וחשוב מכך – הצוות זוכה לקחת חלק בתהליך נפלא ומלא אופטימיות אשר מוסיף נופך נוסף של משמעות לשליחותו החינוכית. שילוב ילדים אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה, בהנחה שמדובר בשילוב איכותי שמתבצע באופן מקצועי, הוא תהליך שכולם נהנים ולומדים ממנו. אחד הדברים שגננות אומרות לי לא פעם כשתכנית שילוב מגיעה לסיומה (כי הילד עובר לגן בוגר או לבית ספר) הוא: מתי מתחילים שוב? שילוב זה ממכר!

המרוויחים הבאים הם הורי הילדים הנוירו-טיפיקליים. אין דבר אשר מפיג חששות בצורה טובה יותר מאשר התנסות. לא אחת אנו שומעים על סקר כזה או אחר בו הורים מביעים חשש או התנגדות להימצאות ילדים בעלי צרכים מיוחדים בקרבת ילדיהם. בורות משחקת תפקיד חשוב ביותר כאן: החשש שמא זה 'מדבק' או שמא הילד בעל הצרכים המיוחדים ימשוך כלפי מטה את שאר ילדי הגן\הכיתה. שילוב ילדים אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה מלמד את אלה שחוששים מפניו שאין ממה לחשוש. נתקלתי לא אחת בהמון חששות לפני שילוב. מעולם לא נתקלתי בהם לאחר השילוב. 

אבל שילוב טוב לא רק תורם להורים בעלי החששות או הדעות הקדומות. אני חושב שכל אדם שילדיו נמצאים במסגרת חינוכית כלשהי שואף שילדיו ייחשפו לילדים שונים ומגוונים, בעלי חולשות וחוזקות. עבודת השילוב של ילדים אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה הינה הזדמנות עבור כולם.

ועכשיו למרוויחים האחרונים והחביבים ביותר – הורי הילד המשולב! אין דבר קשה יותר עבור הורים לילד על הספקטרום האוטיסטי מהפעם הראשונה בה הם נכנסים למסגרת של חינוך מיוחד. התחושה שהם מתארים פעמים רבות היא תחושה של אובדן. אובדן התקווה. חלילה שישתמע מדבריי שמסגרות החינוך המיוחד הן מסגרות של ייאוש. מסגרות החינוך המיוחד מלאות באנשי חינוך וטיפול מעולים וחדורי שליחות, אשר עושים כל שביכולתם לטובת הילדים שנמצאים ברשותם, ומאמינים בכל ליבם שזו הדרך הטובה ביותר לטפל ולקדם את הילד. 

כשנולד להורים ילד הוא נולד כשעל גבו שק אדיר של ציפיות ותקוות. בתהליך בו ההורים מתחילים לזהות שיש קושי כלשהו ולאחר מכן בתהליך האבחון, שק התקוות מתחיל להתרוקן. אופטימיות הינה מרכיב הכרחי לטיפול. בלעדיה קשה מאוד להמשיך הלאה. אופטימיות היא זו שאחראית לכך שאנו נלחמים עבור משהו. לכך שאנו מאמינים ביכולתנו לשנות. הכניסה למערכת החינוך המיוחד הינה כניסה קשה ביותר.

גם שילוב ילדים אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה יכול להיות קשה. הפער בין תפקוד הילד המשולב לבין תפקוד הילדים הנוירו-טיפיקליים  יכול להיות כבד מנשוא. אך לא מייאש. כי גם כאשר הפער קיים, התמונה שמתקבלת היא שזה אפשרי. שהילד מסוגל להיות חלק מקבוצת ילדים בעלי התפתחות תקינה. שילוב ילדים אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה הוא תהליך מורכב ביותר, מלא חששות, קשיים וכן, גם רגעים של שמחה, ואין לו תחליף!